<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן קמ"ז</h1>
<h2>דף סה.</h2>
ראובן נשא אשה ואחר כך נשא אחרת עליה, והקפידה הראשונה ואמרה תן לי גטי וכתובתי. וענה ראובן ואמר אני רוצה לנהוג עמך כמשפט הנשים, ובעבור שאת זקנה נשאתי אחרת לבנות הימנה, ולא אתן לך לא גט ולא כתובה. כך הראוני מן השמים, שאינו חייב ליתן לה לא גט ולא כתובה, דאמר רבא [יבמות ס"ה ע"א] נושא אדם נשים על אשתו, והוא דאית ליה למיקם בסיפוקייהו. ואם רוצה להתגרש, דינה כמורדת, ואע"ג דפליגי ר' יהודה ורבנן [כתובות ס"ג ע"ב] ורבותי' חזרו ונמנו שמכריזין עליה וכו' ואמר רמי בר חמא פעמים שולחי' וכו', ודרש רב נחמן בר יצחק הלכה כרבותי', ואיתמר אמר רב ששת הלכה נמלכין בו ורב הונא נמלכין בה, כי הא דכלתיה דרב זביד אימרדא, ואמרי' בסיפא השתא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, היכא דתפס' לא מפקינן מינה, ואי לא תפסה לא יהבי' לה ומשהינן לה י"ב ירחי שתא אגיטא, ומי' צריכה התראה בב"ד. הילכתא כך היא. מי' רבנן סבוראי דבתר הוראה תקינו למישקל מינה אפי' מה דתפיסה וליתן לה גט לאלתר, כדי שלא תצאנה בנות ישראל לתרבות רעה, וכן עמא דבר, ואין לזוז הימנה. וכי מפקינן מינה עיקר כתובה ותוספת, אבל נדונייתה, אפי' אי ח"ו מוצאה בעבירה, נוטלת נדונייתה, ואם רוצה להתגרש בלא כתובה והוא אינו רוצה לגרשה, צריכי' לכופו ליתן לה גט, כדתניא [קידושין נ' ע"א], יקריב אותו מלמד שכופין אותו, יכול בעל כרחו ת"ל לרצונו, הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. וכן הדין. גרשם בר יהודה.
